Abraham bar Ḥiyya: Daniel’s days end in 5118 and 5163
interpretation
On: the third two thousand are the days of the Messiah
Linked by Rainbow Watch. Bar Ḥiyya interprets “the baraita” of the two thousand years of the Messiah, which he says tractate Avodah Zarah also discusses. The same teaching of the school of Elijah — two thousand years of chaos, two thousand of Torah, two thousand days of the Messiah — appears in this Sanhedrin reading.
Source quotation · Abraham bar Ḥiyya, Megillat ha-Megalleh, second gate (ed. Poznański–Guttmann, Berlin, 1924, p. 46); new English translation by Rainbow Watch (2026).
And if you give to the two thousand of the Messiah one thousand seven hundred and forty, double the days between the giving [of the Torah] and the destruction, and begin to count from the destruction, the two days will be completed in the year five thousand one hundred and eighteen. Of this year Daniel said: “And from the time the continual offering is removed and the appalling abomination is set up, days, one thousand two hundred and ninety.” If you count them from the Second Destruction, which was in the year three thousand eight hundred and twenty-eight, the reckoning ends in the year five thousand one hundred and eighteen, and the baraita agrees with the view of the one who answered, by the reckoning that we reckoned above. And if you count the thousands of the Messiah from the sealing of vision, at which the thousands of Torah were completed, and add two thousands of the Messiah to three thousand four hundred and forty-eight, you reach five thousand two hundred and twenty-eight years, which is near the last end that we found above, with only twenty years between them, as between the two reckonings of the sealing of vision: by the reckoning of the days and the generations the count of the fourth day was a thousand years less twenty and the sealing of vision fell in the year three thousand four hundred and twenty-eight, while by the reckoning of our Rabbis of blessed memory they are two thousand full years and the sealing of vision fell in the year three thousand four hundred and forty-eight; and if you count the thousands of the Messiah by their reckoning, they will be completed in the year five thousand two hundred and eight, the number of the last end, neither less nor more. This is the first opinion. The second opinion is that the thousands of the Torah were completed in the year three thousand four hundred and forty-eight or four hundred and twenty-eight, and two thousand five hundred and seventy-two remained to the world for three days, so that the two days of the hope of the Messiah are one thousand seven hundred and fourteen years, and they will be completed in the year five thousand one hundred and sixty-three. Of this year Daniel said: “Happy is he who waits and reaches days, one thousand three hundred thirty and five”; and if you begin to count them from the destruction, the reckoning ends in the year five thousand one hundred and sixty-three. This is the interpretation of the baraita concerning the hint hidden in it. What tractate Avodah Zarah gives from the words of our Rabbis of blessed memory on this baraita follows its plain sense, and it is true and essential, and we acknowledge it and rely on it, and we know and believe that the interpretation we have given was revealed to them, but they did not wish to reveal it, so that the length of the end would not weigh on those of little faith, who are most of the world; and now, since the end is not as far off as it was in their days, there is no sin in revealing it. And since these two ends have come into our hands, and both have been strengthened by proofs and supports from the Torah, the Prophets and the Writings and from the words of our Rabbis of blessed memory, our heart inclined to this reckoning and our mind settled on it, and we knew that both of them are true. And we said: perhaps the first end will be for the coming of the redeemer in the salvation of God, and the second end for the resurrection of the dead, for it has become clear to us and we have received by tradition that the resurrection of the dead comes after the redeemer.
Hebrew (Poznański edition, Berlin, 1924):
ואם תתן לשני אלפים משיח אלף תש״ם כפל הימים אשר בין המתן ובין החרבן ותתחיל למנות מן החרבן ישלמו שני הימים בשנת חמשת אלפים קי״ח שנה. ועל השנה הזאת אמר דניאל ומעת הוסר התמיד ולתת שיקוץ שומם ימים אלף מאתים ותשעים. אם אתה מונה אותם מחרבן שני שהיה בשנת ג׳ אלפים תתכ״ח יכלה החשבון בשנת ה׳ אלפים קי״ח שנה ותהיה הברייתא מוציאה אל דעת המתרץ בחשבון אשר חשבנו למעלה. ואם אתה מונה אלפי משיח מחתימת חזון אשר בו שלמו אלפי תורה ותהיה מוסיף שני אלפי משיח על ג׳ אלפים תמ״ח יעלה בידך ה׳ אלפים רכ״ח שנה והם קרוב מהקץ האחרון אשר מצאנו למעלה ואין ביניהם כי אם עשרים שנה כאשר בין שני החשבונים בחתימת חזון מפני שלדעת חשבון הימים והדורות היה מספר יום רביעי אלף שנה פחות עשרים וחתימת חזון בשנת ג׳ אלפים תכ״ח ולדעת רבותינו ז״ל הם אלפים שנה שלמות וחתימת חזון בשנת ג׳ אלפים תמ״ח ואם אתה מונה אלפי משיח לדעת חשבונם תהיה השלמתם בשנת ה׳ אלפים ר״ח כמנין הקץ האחרון לא פחות ולא יותר. זו היא הסברא הראשונה. והסברא השנית שאלפי התורה שלמו בשנת ג׳ אלפים תמ״ח או תכ״ח ונשארו לעולם אלפים תקע״ב לשלשה ימים ויהיו שני ימי תוחלת המשיח אלף תשי״ד שנה ותהיה השלמתם בשנת ה׳ אלפים קס״ג ועל השנה הזאת אמר דניאל אשרי המחכה ויגיע לימים אלף שלש מאות שלשים וחמשה ואם אתה מתחיל למנותם מן החרבן יכלה החשבון בשנת ה׳ אלפים קס״ג. וזה הוא פירוש הברייתא על הרמז הגנוז בה ואשר בא במסכת עבודה זרה מדברי רבותינו ז״ל על הברייתא הזאת הוא על דרך פשטה והוא אמת ועיקר ואנו מודים לו וסומכים עליו ויודעים ומאמינים שהפירוש הזה אשר פרשנו היה גלוי להם אלא שלא רצו לגלותו כדי שלא יהא אורך הקץ קשה בעיני קטני אמנה אשר הם רוב העולם ועתה כיון שהקץ אינו רחוק כל כך כאשר היה בימיהם אין בגלותו שום חטא. וכיון שעלה בידינו שני קצים אלו ונתחזקו שניהם בראיות וחזוקים מן התורה ומן הנביאים ומן הכתובים ומדברי רבותינו ז״ל נטה לחשבון הזה לבנו ונתישבה בו דעתנו וידענו ששניהם אמת. ואמרנו אולי יהיה הקץ הראשון לביאת הגואל בישועת האל והקץ השני לתחית המתים אשר נתברר לנו וקבלנו שתהית המתים באה אחרי הגואל.
Megillat ha-Megalleh · Abraham bar Ḥiyya, Megillat ha-Megalleh, ed. Adolf Poznański, completed by Julius Guttmann (Berlin: Mekize Nirdamim, 1924), second gate, p. 46, from “ואם תתן לשני אלפים משיח” to the end of the gate. Transcribed from the page image of the HebrewBooks scan (no. 6263, PDF page 87). Superscript apparatus letters and footnote numbers omitted; the editor’s chosen text printed. New Rainbow Watch translation (2026), AI-assisted, placed before the Hebrew; bracketed words supplied for sense.
Source reuse and transcription
1924 edition, public domain in the United States; Hebrew text medieval. New Rainbow Watch translation.
Community response to this revision: 0
Published revision history
2026-10-05T15:53:51+00:00
And if you give to the two thousand of the Messiah one thousand seven hundred and forty, double the days between the giving [of the Torah] and the destruction, and begin to count from the destruction, the two days will be completed in the year five thousand one hundred and eighteen. Of this year Daniel said: “And from the time the continual offering is removed and the appalling abomination is set up, days, one thousand two hundred and ninety.” If you count them from the Second Destruction, which was in the year three thousand eight hundred and twenty-eight, the reckoning ends in the year five thousand one hundred and eighteen, and the baraita agrees with the view of the one who answered, by the reckoning that we reckoned above. And if you count the thousands of the Messiah from the sealing of vision, at which the thousands of Torah were completed, and add two thousands of the Messiah to three thousand four hundred and forty-eight, you reach five thousand two hundred and twenty-eight years, which is near the last end that we found above, with only twenty years between them, as between the two reckonings of the sealing of vision: by the reckoning of the days and the generations the count of the fourth day was a thousand years less twenty and the sealing of vision fell in the year three thousand four hundred and twenty-eight, while by the reckoning of our Rabbis of blessed memory they are two thousand full years and the sealing of vision fell in the year three thousand four hundred and forty-eight; and if you count the thousands of the Messiah by their reckoning, they will be completed in the year five thousand two hundred and eight, the number of the last end, neither less nor more. This is the first opinion. The second opinion is that the thousands of the Torah were completed in the year three thousand four hundred and forty-eight or four hundred and twenty-eight, and two thousand five hundred and seventy-two remained to the world for three days, so that the two days of the hope of the Messiah are one thousand seven hundred and fourteen years, and they will be completed in the year five thousand one hundred and sixty-three. Of this year Daniel said: “Happy is he who waits and reaches days, one thousand three hundred thirty and five”; and if you begin to count them from the destruction, the reckoning ends in the year five thousand one hundred and sixty-three. This is the interpretation of the baraita concerning the hint hidden in it. What tractate Avodah Zarah gives from the words of our Rabbis of blessed memory on this baraita follows its plain sense, and it is true and essential, and we acknowledge it and rely on it, and we know and believe that the interpretation we have given was revealed to them, but they did not wish to reveal it, so that the length of the end would not weigh on those of little faith, who are most of the world; and now, since the end is not as far off as it was in their days, there is no sin in revealing it. And since these two ends have come into our hands, and both have been strengthened by proofs and supports from the Torah, the Prophets and the Writings and from the words of our Rabbis of blessed memory, our heart inclined to this reckoning and our mind settled on it, and we knew that both of them are true. And we said: perhaps the first end will be for the coming of the redeemer in the salvation of God, and the second end for the resurrection of the dead, for it has become clear to us and we have received by tradition that the resurrection of the dead comes after the redeemer.
Hebrew (Poznański edition, Berlin, 1924):
ואם תתן לשני אלפים משיח אלף תש״ם כפל הימים אשר בין המתן ובין החרבן ותתחיל למנות מן החרבן ישלמו שני הימים בשנת חמשת אלפים קי״ח שנה. ועל השנה הזאת אמר דניאל ומעת הוסר התמיד ולתת שיקוץ שומם ימים אלף מאתים ותשעים. אם אתה מונה אותם מחרבן שני שהיה בשנת ג׳ אלפים תתכ״ח יכלה החשבון בשנת ה׳ אלפים קי״ח שנה ותהיה הברייתא מוציאה אל דעת המתרץ בחשבון אשר חשבנו למעלה. ואם אתה מונה אלפי משיח מחתימת חזון אשר בו שלמו אלפי תורה ותהיה מוסיף שני אלפי משיח על ג׳ אלפים תמ״ח יעלה בידך ה׳ אלפים רכ״ח שנה והם קרוב מהקץ האחרון אשר מצאנו למעלה ואין ביניהם כי אם עשרים שנה כאשר בין שני החשבונים בחתימת חזון מפני שלדעת חשבון הימים והדורות היה מספר יום רביעי אלף שנה פחות עשרים וחתימת חזון בשנת ג׳ אלפים תכ״ח ולדעת רבותינו ז״ל הם אלפים שנה שלמות וחתימת חזון בשנת ג׳ אלפים תמ״ח ואם אתה מונה אלפי משיח לדעת חשבונם תהיה השלמתם בשנת ה׳ אלפים ר״ח כמנין הקץ האחרון לא פחות ולא יותר. זו היא הסברא הראשונה. והסברא השנית שאלפי התורה שלמו בשנת ג׳ אלפים תמ״ח או תכ״ח ונשארו לעולם אלפים תקע״ב לשלשה ימים ויהיו שני ימי תוחלת המשיח אלף תשי״ד שנה ותהיה השלמתם בשנת ה׳ אלפים קס״ג ועל השנה הזאת אמר דניאל אשרי המחכה ויגיע לימים אלף שלש מאות שלשים וחמשה ואם אתה מתחיל למנותם מן החרבן יכלה החשבון בשנת ה׳ אלפים קס״ג. וזה הוא פירוש הברייתא על הרמז הגנוז בה ואשר בא במסכת עבודה זרה מדברי רבותינו ז״ל על הברייתא הזאת הוא על דרך פשטה והוא אמת ועיקר ואנו מודים לו וסומכים עליו ויודעים ומאמינים שהפירוש הזה אשר פרשנו היה גלוי להם אלא שלא רצו לגלותו כדי שלא יהא אורך הקץ קשה בעיני קטני אמנה אשר הם רוב העולם ועתה כיון שהקץ אינו רחוק כל כך כאשר היה בימיהם אין בגלותו שום חטא. וכיון שעלה בידינו שני קצים אלו ונתחזקו שניהם בראיות וחזוקים מן התורה ומן הנביאים ומן הכתובים ומדברי רבותינו ז״ל נטה לחשבון הזה לבנו ונתישבה בו דעתנו וידענו ששניהם אמת. ואמרנו אולי יהיה הקץ הראשון לביאת הגואל בישועת האל והקץ השני לתחית המתים אשר נתברר לנו וקבלנו שתהית המתים באה אחרי הגואל.
Abravanel in Ma‘yenei ha-Yeshu‘ah: the scroll’s year is 5291, the end of the wonders
interpretation
On: the world will remain an orphan
Source quotation · Isaac Abravanel, Ma‘yenei ha-Yeshu‘ah (Ferrara, 1551), Ma‘yan 12, Tamar 1, fol. 123r; new AI-assisted English translation by Rainbow Watch (2026)
Rav Aḥa said that Rav Naḥman did not say in his message “after four thousand two hundred and ninety-one years the world will be orphaned”, but “after five thousand two hundred and ninety-one years it will be orphaned”; the one who reported it erred in the first number, saying “four thousand”, for it was five thousand. Rav Aḥa said nothing at all about the other sayings. From this we learn that those sages erred about the end of the redemption by a long time, more than a thousand years. It is also made clear that, in Rav Aḥa’s view, their saying and their tradition come very close to the time I have mentioned; and this was not their own conjecture, but plain testimony from that scroll that in the year five thousand two hundred and ninety-one will be the end of the wonders. For when they said “the world will be orphaned” they did not mean the destruction of the world, as the simple-minded think, but that the world in which we sit in exile will be orphaned. Our Sages of blessed memory in many places called this world exile: “A man may not fill his mouth with laughter in this world”; and also, “There is no difference between this world and the days of the Messiah except subjection to the kingdoms alone.” So you see that this world is the world of exile. And there will be wars of the sea monsters, that is, the kings of the earth fighting one another, and their war against Israel; and the war of Gog and Magog, which is the end of the exile, the vengeance of the LORD and His quarrel and His judgment against Edom and Ishmael. And “the remainder are the days of the Messiah” means, in truth, that the world of exile will be orphaned in the year five thousand two hundred and ninety-one of the creation of the world, and after it will come the days of the Messiah, in rest and quiet on the holy soil, until the end of the thousand.
Hebrew (Ferrara, 1551):
אמר רב אחא שלא אמר רב נחמן בשליחותו לאחר ד׳ אלפים ורצ״א שנה העולם יתום אלא לאחר ה׳ אלפים ורצ״א שנה יתום וטעה המגיד המספר הראשון באמרו ד׳ אלפים כי ה׳ אלפים היו ולא דבר רב אחא כלל על שאר המאמרים ויצא לנו הידיעה מזה והוא שטעו חכמים ההמה בקץ הגאולה לזמן ארוך מהם יותר מאלף שנה · והתבאר ג״כ שהיה מאמרם וקבלתם לדעת רב אחא קרובה מאד אל הזמן אשר זכרתי ולא היה זה מהם סברא אבל עדות מבוא׳ מאותה מגלה שבשנת ה׳ אלפים ורצ״א יהית קץ הפלאות כי באמרם העולם יתום לא כיוון על הפסד העולם כמחשבת הפתאי׳ רק שהעולם אשר יושבים אנו בגלות יתום · וכבר כנו חז״ל בהרבה מקומו׳ העולם הזה על הגלות אסור לאדם שימלא שחוק פיו בעולם הזה · וגם אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד הרי לך שהעולם הזה הוא עולם הגלות ויהיו מלחמות תנינים שהם מלכי האדמה הלוחמים זה עם זה ומלחמתם על ישראל · ומלחמת גוג ומגוג שהוא סוף הגלות נקמת ה׳ וריבו ומשפטו על אדום וישמעאל · ושאר ימות המשיח פירושו כפי האמת כי יתום העולם הגלות בשנת ה׳ אלפים ורצ״א לבריאת העולם · ואחריו יהיו ימות המשיח בשובה ונחת על אדמת הקדש עד סוף האלף ·
Ma‘yenei ha-Yeshu‘ah · Isaac Abravanel, Ma‘yenei ha-Yeshu‘ah, commentary on Daniel ([Ferrara: Samuel], 1551 [5311]), Ma‘yan 12, Tamar 1, fol. 123r (קכג), from “אמר רב אחא שלא אמר רב נחמן” to “עד סוף האלף”. Transcribed from the Bayerische Staatsbibliothek copy (MDZ bsb10151078, image 48; the scroll as Abravanel quotes it on image 49, fol. 122v; colophon on image 15). Abbreviation strokes and numeral marks rendered with geresh (׳) and gershayim (״); the printer’s dots between clauses rendered ·; line breaks joined. The printed “יהית” (for יהיה) and “רב נחמן” (for Rav Ḥanan bar Taḥlifa of the Talmud) are kept as printed. New Rainbow Watch translation (2026), AI-assisted, placed before the Hebrew; quoted sayings are translated from Abravanel’s Hebrew.
Source reuse and transcription
Hebrew text of a 1551 printing, public domain. Bayerische Staatsbibliothek image rights statement NoC-NC 1.0. New Rainbow Watch translation.
Community response to this revision: 0
Published revision history
2026-10-05T23:02:44+00:00
Rav Aḥa said that Rav Naḥman did not say in his message “after four thousand two hundred and ninety-one years the world will be orphaned”, but “after five thousand two hundred and ninety-one years it will be orphaned”; the one who reported it erred in the first number, saying “four thousand”, for it was five thousand. Rav Aḥa said nothing at all about the other sayings. From this we learn that those sages erred about the end of the redemption by a long time, more than a thousand years. It is also made clear that, in Rav Aḥa’s view, their saying and their tradition come very close to the time I have mentioned; and this was not their own conjecture, but plain testimony from that scroll that in the year five thousand two hundred and ninety-one will be the end of the wonders. For when they said “the world will be orphaned” they did not mean the destruction of the world, as the simple-minded think, but that the world in which we sit in exile will be orphaned. Our Sages of blessed memory in many places called this world exile: “A man may not fill his mouth with laughter in this world”; and also, “There is no difference between this world and the days of the Messiah except subjection to the kingdoms alone.” So you see that this world is the world of exile. And there will be wars of the sea monsters, that is, the kings of the earth fighting one another, and their war against Israel; and the war of Gog and Magog, which is the end of the exile, the vengeance of the LORD and His quarrel and His judgment against Edom and Ishmael. And “the remainder are the days of the Messiah” means, in truth, that the world of exile will be orphaned in the year five thousand two hundred and ninety-one of the creation of the world, and after it will come the days of the Messiah, in rest and quiet on the holy soil, until the end of the thousand.
Hebrew (Ferrara, 1551):
אמר רב אחא שלא אמר רב נחמן בשליחותו לאחר ד׳ אלפים ורצ״א שנה העולם יתום אלא לאחר ה׳ אלפים ורצ״א שנה יתום וטעה המגיד המספר הראשון באמרו ד׳ אלפים כי ה׳ אלפים היו ולא דבר רב אחא כלל על שאר המאמרים ויצא לנו הידיעה מזה והוא שטעו חכמים ההמה בקץ הגאולה לזמן ארוך מהם יותר מאלף שנה · והתבאר ג״כ שהיה מאמרם וקבלתם לדעת רב אחא קרובה מאד אל הזמן אשר זכרתי ולא היה זה מהם סברא אבל עדות מבוא׳ מאותה מגלה שבשנת ה׳ אלפים ורצ״א יהית קץ הפלאות כי באמרם העולם יתום לא כיוון על הפסד העולם כמחשבת הפתאי׳ רק שהעולם אשר יושבים אנו בגלות יתום · וכבר כנו חז״ל בהרבה מקומו׳ העולם הזה על הגלות אסור לאדם שימלא שחוק פיו בעולם הזה · וגם אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד הרי לך שהעולם הזה הוא עולם הגלות ויהיו מלחמות תנינים שהם מלכי האדמה הלוחמים זה עם זה ומלחמתם על ישראל · ומלחמת גוג ומגוג שהוא סוף הגלות נקמת ה׳ וריבו ומשפטו על אדום וישמעאל · ושאר ימות המשיח פירושו כפי האמת כי יתום העולם הגלות בשנת ה׳ אלפים ורצ״א לבריאת העולם · ואחריו יהיו ימות המשיח בשובה ונחת על אדמת הקדש עד סוף האלף ·